שוליים, גיליון 2 של כתב העת שול לפרוזה להטב"קית קצרה, ובו סיפורים חדשים מאת נוגה תמוז, גדי ששון, ירדן רוז'נסקי, תמר מרין, ארז וסילבסקי, סתיו אתלן, אמיר נעמן, הילה עמית, ליאור חן ועידו בלס, שעורך את שול ומציג קווים לדמותו:
כשהתחלנו לעבוד על שול-יים (יען כי זהו שול 2, החלטנו לקרוא לו גם שול-יים. אחד שהוא ריבוי, זוגי שבעצם לבד, וגם מצרף. קצת מבלבל, אבל לא מאוד) כל מיני החלטות שהתקבלו בדרך אגב בשול 1 דרשו מחשבה נוספת, ובמיוחד חתך הכותבות והכותבים. "בעצם לא משנה לכם על מה הסיפור, רק עם מי אני שוכבת?", שאלה כותבת אחת. התשובה, באופן שהיה משונה גם עבורנו, היא כן. בערך.
הגדרנו את שול כבמה לפרוזה להטבפא"קית קצרה, ותנאי הכרחי להתקבלות היה השתייכות לקהילה ה-א-פאן-בי-טרנס-הומו-לסבי-קווירי-סופר-קאלי-פרג'ליסטיק. לא שיש לנו משהו נגד אחינו ואחיותינו ההטרו-סיס-נורמטיביים (אם היה לי, הייתי משתמשת). אבל בכל זאת, עם כל הפרגון והאהבה, מהם שמענו ונראה שעוד נשמע.
אז למה, בעצם? חשוב לנו לתת במה שבה הזהות המינית והמגדרית אינה חידוש סנסציוני הדורש הסבר, הצגה מקדימה או הצדקה, אלא רק עוד פרט ביוגרפי. חשוב – אך לא יחיד. נוכח, ללא ספק, אך לא משתלט. האם מתקבלת איזושהי תמונת עולם, נקודת מבט אחרת על המציאות, כשאנחנו מציבים את הסיפורים האלה זה לצד זה? אולי.
קוויריות מציעה נקודת מוצא אחרת, כזו שמביטה בעולם ובסדרים שבו וצוחקת. עולם שיש בו נורמות (מגדריות, חברתיות, כלכליות, פוליטיות, אזרחיות, יו ניים איט) ואין בו שום דבר. הכל זז. כלום לא זז. היא חדשה, וישנה, ואחרת. קוויר מאפשר לנו להזמין ביד רחבה את כל מי שרואה את עצמה כרלוונטית למסיבה. אצלנו, בשול(יים).
