אוטוביוגרפיה מרגשת - יותר נכון לומר, תיאור מופתי של "דרך האמן" - של המוזיקאי, הזמר, האמן וגם חתן פרס נובל לספרות המפתיע לשנת 2016, בוב דילן.
כרוניקות הוא מסע זיכרון אינטימי אל מחוזות בזמן, הבוחן צמתים גדולים בחייו של דילן ובקריירה העשירה שלו. הספר החושפני, הפיוטי, השנון ומלא התשוקה, פותח חלון אל מחשבותיו ואל מקורות ההשפעה של דילן, המנצל עד תום את כשרונו שאין לו מתחרים לספר סיפור ואת יכולת ההבעה החריפה והמעודנת שעליה מושתתת יצירתו המוזיקלית.
בחוץ נשבה הרוח, פקעות עננים השתרכו בשמיים, שלג הסתחרר ברחובות לאור הפנסים האדומים, טיפוסים עירוניים דישדשו מסביב, עטופים בבגדים חמים - רוכלים ואנשי מכירות עם כיסויי אוזניים ארנביים מפרווה ניסו למשוך קונים עם מיני פעלולים, דוכני ערמונים קלויים, אדים עלו מתוך בורות בכביש.
שום דבר מאלה לא נראה חשוב. הרגע חתמתי חוזה עם 'לידס מיוזיק' ונתתי להם את הזכות לפרסם את השירים שלי; לא שהיה בסיס לאיזה חוזה גדול. עוד לא כתבתי הרבה. לו נתן לי מקדמה של מאה דולר על חשבון תמלוגים עתידיים, וזה היה בסדר גמור מצידי.
ג'ון האמונד, שהביא אותי ל'תקליטי קולומביה', לקח אותי לפגישה עם לו וביקש ממנו לטפל בי. האמונד שמע רק שני שירים מקוריים שלי, אבל היתה לו הרגשה שיהיו עוד.
במשרד של לו פתחתי את נרתיק הגיטרה שלי, הוצאתי את הגיטרה והתחלתי לפרוט על המיתרים. החדר היה עמוס ומגובב - ערימות של תווים, תאריכי הקלטה של אמנים מודבקים ללוחות מודעות, תקליטים בציפוי לכה שחור, שקים עם תוויות לבנות מושלכים מסביב, תמונות חתומות של בדרנים, דיוקנאות זוהרים - ג'רי וייל, אל מרטינו, האחיות אנדרוז (לו היה נשוי לאחת מהן), נאט קינג קול, פטי פייג', 'הקרו קאטס' - מכשירי הקלטה עם סלילים, שולחן חום כהה גדול ועליו ערבוביית חפצים. לו הניח מיקרופון על השולחן שלפני וחיבר אותו לאחד ממכשירי ההקלטה, וכל אותו זמן לעס סיגר אקזוטי גדול.
"ג'ון תולה בך תקוות גדולות," אמר לו.
