רונה יצחקי מתגעגעת לימים שבהם רחוב אלנבי היה גדוש דוכני ספרים ומאמינה בהתאוששותן של החנויות העצמאיות - שיחה עם נועה אסטרייכר על אהבת ספרים (פורסם בהארץ, 20.2.2020)
מה היתה התגובה הנפוצה ביותר של אנשים כשאמרת להם שאת מקימה חנות ספרים?
התגובות נעו בין "משוגעת" ל"גם לי תמיד היה חלום כזה".
מה פשר היחס הרגשי הזה? בכל זאת, חנות.
בהקדמה לספרו "Footnotes from the World's Greatest Bookstores" כותב בוב אקשטיין: "חנויות ספרים הן מקומות של רגש עמוק בעבור אלה שהן בבעלותן ובעבור העובדות/ים בהן. הן נהפכות למה שהן מתוך זיעת האפיים והדמעות שבעבודה קשה". אקשטיין שואל אם קיים עוד מרחב כמו חנות הספרים, שבה מגולמים חלומות רבים כל כך — חלקם ממומשים וחלקם בלתי מושגים. בחרתי בספר הזה, שמבוסס על איורים יפים של אקשטיין, המאייר והסופר הניו־יורקי, מכיוון שמופיעה בו חנות הספרים האהובה עלי בעולם — "פאוול'ס בוקס" שבפורטלנד, אורגון. הספר הזה הוא ממתק, מסע ויזואלי מרתק בין מופעים שונים, ולעתים משונים, של חנויות ספרים עצמאיות מסביב לעולם.
פעם היו כאן שפע של חנויות ספרים עצמאיות. לאן הן נעלמו?
מהספר "חנות ותווית" של צבי ברסקי למדתי שבשנות ה–30 וה–40 של המאה שעברה היו בפלשתינה כ–200 חנויות ספרים עצמאיות, מתוכן 32 חנויות ודוכנים ברחוב אלנבי בתל אביב לבדו! המחקר של ברסקי, המשחזר את ההיסטוריה של מוכרי, מוכרות וחנויות הספרים בפלשתינה משלהי התקופה העותמאנית ועד קום המדינה, מתבסס על עיון בתוויות הנייר הפרסומיות שהודבקו בצדן הפנימי של כריכות הספרים. בספר מובאים סיפורי חיים מרתקים של בעלי חנויות ספרים ושל הקהילה שהיתה סביבם: סופרים/ות, מו"לים/יות, מדפיסים/ות וקוראים/ות בשלוש הערים הגדולות, אבל גם בפריפריה.
כשהקמת את המגדלור בתל אביב עם דליה שלף ז"ל ב–2010, דימיינתן שהחנות תתקיים אחרי עשור?
לא הסתכלנו כל כך רחוק, אף שיצאנו למסע ארוך טווח. לאורך הדרך היו לא מעט משברים וטלטלות, ואף שהמבט לרוב מכוון קדימה, הכי מומלץ להתמקד במה שכאן ובעכשיו.
היה ספר שנעזרת בו בתקופה הקשה של ההתחלה?
בשנים הראשונות שאבתי השראה גדולה מספרון צנום שמצאתי בחנות ספרים בלונדון ונקרא "The Bookshop Strikes Back". זהו סיפור אוטוביוגרפי של הסופרת האמריקאית אן פאצ'ט, שהקימה ב–2011 יחד עם שותפה את חנות הספרים העצמאית "פרנסוס" בנאשוויל. יום יבוא ונתרגם אותו לעברית בהוצאת הספרים שלנו, שאינה קיימת עדיין. הסיפור חוגג את האהבה וההנאה הגלומות בחנות ספרים עצמאית, והוא נכתב בתקופה שבה היה נראה כי חנויות הספרים המקומיות הולכות ונעלמות מהעולם.
הן לא?
משמח לגלות שהמגמה הזאת נבלמה, ובשנים האחרונות אפילו נרשמת עלייה יציבה במספר חנויות הספרים העצמאיות ברחבי העולם. זו הוכחה נוספת לכך שהספר לא נעלם, כמו שחששו או חזו רבים/ות, אלא כמאמר פאצ'ט — הוא דווקא "מכה שנית".
אני חייבת לשאול: אפשר להתפרנס מזה?
לא ממש, תלוי כמה בצמצום את חיה, וכמה את יכולה להישען על אחרים.
אולי חנות היא גם דרך אלגנטית של אספנות? הספרים פשוט אינם מצטברים בבית.
במסה שמופיעה בכרך א' בעברית של "המשוטט", ולטר בנימין מתאר כיצד הוא פורק את ספריו מתוך הארגזים אל מדפים חדשים. זוהי מסה נפלאה על אספנות ועל האספנות המיוחדת של ספרים, שכל ביבליופיל/ית מכיר/ה מעצמו/ה.
בנימין מספר על רגש הרכושנות לספריו, על ההנאה שבמציאת ספרים חדשים וחנויות ספרים חדשות בערים לא מוכרות, ועל כך שאחד ממאפייני אספן הספרים הוא אי־קריאת חלק מהספרים הנמצאים על המדף. במסה הזאת מופיע המשפט שסימנתי לפני שנים, שבו מצטט בנימין את הגל: "רק עם רדת החשיכה פותח הינשוף של מינרווה במעופו".
אפשר ללמוד המון ממבט, אפילו חטוף, במדפי הספרים של מישהו.
בספר "חיים עם ספרים" נכללות 29 שיחות עם קוראות וקוראים ידועים דוגמת הלית ישורון, חיים באר, רותו מודן, נידאא ח'ורי, אידה פינק, שמעון אדף, חוה אלברשטיין ונדב לויתן. לצד המלים מופיעים תצלומים אישיים יפים של הצלם דני שניאור המציגים את הספריות הביתיות, מדפי ספרים אהובים וסביבת הקריאה או העבודה של המרואיינים. כיצד מתחילה האהבה לספרים, איך קורה שמתחילים לאסוף ספרים ואיך ספר יכול לשנות מהלך חיים? כל השאלות האלה נדונות בשיחות המנסות לפענח את סוד האהבה לספרים ולקריאה. חבל שהספר אזל בדפוס, ולכן קשה מאוד להשיגו.
את מי היית רוצה לארח בחנות שלך?
את הסופרת הבריטית הנפלאה ג'נט וינטרסון.
אם לא היית מקימה חנות ספרים, מה היית עושה?
קשה לומר. אולי כותבת. מה שבטוח, הייתי עושה יותר יוגה.
מהי העצה הכי חשובה שלך למי שרוצה להקים חנות ספרים?
לרדת מהעץ, ולפנות 30 שעות ביממה - מעשית ורגשית.
