בספר ציירי לי קורונה מופיעים 32 שירים אשר נכתבו במהלך תקופת הסגר של המגפה. את השירים כתבה שני הררי, כותבת, מעצבת ובעלת בננהמאמא, בלוג לייף סטייל לאמהות וילדים.
אלו שירי ילדים ממזריים, שפונים גם לגדולים, ומתארים בעיקר את המציאות המשפחתית של "חופשת הקורונה": חרדות, צחוקים, שעמום ושיחות זּום. הספר, בעריכת שרון קנטור, מלווה באיורים של אמן דפוס-משי והמאייר דקל חברוני ומעוצב על ידי קובי פרנקו.
"כמו הרבה דברים טובים בחיים שלי, שירי הקורונה נולדו כמעט במקרה" מספרת הררי. "כבר כמה חודשים אני עובדת על ספר שירי ילדים (מצחיקים, מוזרים ומרירים) על חיות. באחד הימים הראשונים של חופשת הקורונה הגדולה חברה אמרה לי: 'אולי תכתבי שיר על קורונה? הרי גם נגיף קטנטן הוא חיה. תסבירי לילדים מי הוא, מה הוא ומה הוא רוצה'".
את השיר הראשון שכתבה היא פרסמה בפייסבוק וקיבלה מבול של תגובות ובקשות לעוד. אחריו הגיעו עוד ועוד שירים, וזה פחות או יותר מה שעשתה כל תקופת הסגר המשונה - היא כתבה. "מדי ערב הקראתי לדויד, בני האמצעי, את השירים. היו שירים שהצחיקו אותו, היו כאלה שהפחידו אותו והיו גם כמה שעוררו בבית סערת רגשות קטנה. אחרי שבועיים, שבמהלכם התפרסם מדי בוקר שיר חדש, הבנתי עוד משהו (אני מבינה הרבה דברים בשבועות האחרונים): שאני רוצה להוציא את השירים החוצה ולהפוך אותם לספר, בתקווה שהוא ישמש - לא רק לי ולמשפחתי - מעין מזכרת מהימים והשבועות הארוכים הללו, שהיו איומים ויפים, מבלבלים ונעימים, לחוצים ורגועים, עצובים ומצחיקים כמו מין תמצית של החיים".
צַיְּרִי לִי קוֹרוֹנָה
"צַיְּרִי לִי קוֹרוֹנָה" הַיֶּלֶד בִּקֵּש,
אֲנִי עֲיֵפָה אֲבָל הוּא מִתְעַקֵּש.
הָלַךְ וְחָזַר עִם נְיָר וּצְבָעִים
שָׁאַלְתִּי: "אָז מָה הַגָּוֶן הַמַּתְאִים?
אוּלַי הוּא כָּחֹל וְאוּלַי צְהַבְהָב?"
"צַיְּרִי לִי קוֹרוֹנָה כַּזֹּאת שֶׁאֹהַב".
"אָז בּוֹא נְחַפֵּש רֶגַע גוּגֶל תְּמוּנָה,
לְיֶּדַע כְּלָלִי וּלְשֵׁם הַכְוָנָה,
נָבִין מָה הַגֹּדֶל, קַוֵּי הַמִּתְאָר",
אָמַר לִי: "עִזְבִי זֶה חִפּוּשׂ מְיֻתָּר.
לֹא בִּקַּשְׁתִּי דּוֹמָה וְגַם לֹא אֲמִתִּית
רָצִיתִי צִיּוּר שֶׁל קוֹרוֹֹנָה פְּרָטִית".
"לִבְחוֹר בְּשָׁחוֹר אוֹ וָרֹד, אוֹ סָגֹל?"
"צַיְּרִי לִי יָרֹק וְחָמוּד וְעָגֹל".
"קוֹרוֹנָה הַבֵּן אוֹ קוֹרוֹנָה הַבַּת?"
"מַמָּשׁ לֹא חָשׁוּב לִי, בִּכְלָל לֹא אִכְפַּת,
תּוֹסִיפִי חִיּוּךְ וְשֵׂעָר תַּלְתַּלִּים",
פָּרַשׂ אֶת הַדַּף וְאָמַר: "מַתְחִילִים".
אָחַזְתִּי בַּטּוּשׁ וְצִיַּרְתִּי פָּנִים,
עֵינַיִים, חִיּוּךְ, תַּלְתַּלִּים קְטַנְטַנִּים,
יָצָא מִין יְצוּר נְגִיפִי וּמָתֹק,
כֻּלּוֹ, כַּמּוּבָן, רַק בְּצֶבַע יָרֹק.
קוֹרוֹנָה נֶחְמֶדֶת, קוֹרוֹנָה נֶחְמָד,
קוֹרוֹנַת הַבַּיִת, קוֹרוֹנַת מַחְמָד.
לְמִידָה מֵרָחוֹק
שִׁעוּר מְקֻוָּן -
כְּלוּם לֹא מוּבָן.
מִבְחָן מֵרָחוֹק -
גַּם לֹא בִּצְחוֹק.
תַּרְגִּיל בְּתַּנַ"ךְ -
שְׁנִיָּה, אֲנִי נָח.
לִקְרֹא וְלִכְתֹּב
בָּא לִי לֹא טוֹב.
עֲבוֹדָה בְּחֶשְׁבּוֹן, מְשִׂימָה בְּמוֹלֶדֶת -
הַכֶּלֶב אָכַל לִי אֶת הַמִּקְלֶדֶת.
תָּבִיא בּוּרֶקָס
בַּמְּקָרֵר עִיַּנְתִּי,
פִּשְׁפַּשְׁתִּי בָּאָרוֹן,
עָבְרוּ חָמֵשׁ דַּקּוֹת שְֵׁלמוֹת
מֵאָז הַטּוֹבְּלֶרוֹן.
כִּי הָרָעָב גָּדוֹל הוּא
וְגַם הַשִּׁעֲמוּם.
תָּבִיא, תָּבִיא בּוּרֶקָס,
וְתֵן לוֹ קְצָת חִמּוּם.
תֵּן לִי בִּיס, בִּיס לִי תֵּן,
וְתִמְרַח עַל זֶה גְּלוּטֶן,
גַּם שֻׁמָּן, גַּם פַּחְמֵימָה,
מְסַפְּקִים קְצָת נֶחָמָה.
בִּיס מִפֹּה וּבִיס מִשָּׁם,
בְּלִי טִפַּת רִגְשׁוֹת אָשָׁם,
קְרֶמְבּוֹאִים בְּמַגָּשִׁית -
אֵין כְּמוֹ אֲכִילָה רִגְשִׁית.
אָז הָבָה נַזְמִין -
טֵייק אֲוֵוי מַשְׁמִין!
הָבָה נַזְמִינָה -
מָלָאוָוח מַרְגָּרִינָה!
הָבָה נָרִיצָה -
שָׁלִיחַ ווֹלְט עִם פִּיצָה!
יֵשׁ חִסּוּן לַנְּגִיפִים -
כַּמָּה קִילוֹאִים עוֹדְפִים!
