נשמתי שוכנת בגלות הוא ספר-אמנית של נעם נוי - יומן מסע קולקטיבי של הגלות הישראלית המודרנית. הספר מציג אסופת טקסטים שנכתבו בידי ישראלים בעת תקופת חיים בחו״ל, בעבר או בהווה, בידי אנשים מוכרים יותר ומוכרים פחות, בהם פניה עוז-זלצברגר, מתי שמואלוף, אדם קומן, רוני אפרת, שירה פנקס, איתמר אורלב ויונתן שגיב.
הטקסטים מלווים בסדרת צילומים המציגה פרשנות ויזואלית על גבי שישה אובייקטים מטקסטיל. הטקסטיל עובר טרנספורמציה ממקום שימושי, פולחני פולקלורי, לאוביקט מעבר המלווה את העוזבים. כל אלו פותחים צוהר לנפש הנחשפת ולהלך הרוח הגלותי ישראלי.
זוכה פרס שסטוביץ׳ לעיצוב ישראלי לשנת 2016, בוגר יריד הספרים inprint בירושלים. הספר החל כפרויקט הגמר של נעם נוי בלימודי המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.
מחוץ לארץ / רוני אפרת, פריז 2018
פעם אמרו לי, הפעם הראשונה שביקרת מחוץ לארץ היתה באיסטנבול, בגיל שלוש. מאז אני תמיד אומרת, הפעם הראשונה שביקרתי מחוץ לארץ הייתה באיסטנבול, בגיל שלוש. אין בי ולו קורט זכרון של העיר הזו, מלבד, אולי, שבריר מטושטש של תמונה שלי בכובע משובץ אבנים, ישובה בין אבא לאמא או בין אמא לאבא איך שלא יהיה בספינת תיירים, או שהכובע והספינה כלל לא היו באותה התמונה, והספינה היתה באילת. בפעם הראשונה שאמרתי שביקרתי מחוץ לארץ לא חשבתי, בכלל ובפרט, על שאין מילה כזו, מחוצלארץ, רק עם טעם אחד. והיום כששואלים אותי היכן ביקרתי בחודש אוגוסט, ואני רוצה לספר בעיניים מלוחות שביקרתי בים של דרום הארץ וגם בגשם של מחוץ לארץ אני אומרת, ככה ישר בלי קודים, ביקרתי במרסיי ובאוקספורד. כי לא קיים המחוץ של המחוץ. תעלות הערים מסכלות זו בזו את כל הגילים והימים וצועדות עמי צעדים ראשונים בין הים של אילת לאבנים של טורקיה ועד לחופי הנודיסטים של פאתי מרסיי. אני מנסה להזכר אם ישבתי בין לבין, אם לחוץ או נעים, בחוץ או בפנים ואם היו אי-פעם, או אינם, או לא עוד - התיירים, הכובע, הספינה. ואת מי עוד אוכל לבקש שתמצא בעבורי, שם, את התמונה.
