מַאמַן בּוֹזוֹרְג (סבתא בפרסית) הוא סיפור זיכרון פשוט אך עוצמתי של נכדה מסבתה. סיפור על נשיות ועל חיבור בין נשים, שתי סבתות, שכנות, חברות טובות, שמאוחדות באהבות ובתפילות גם אם האחת נושאת אותן במסגד והאחרת בכנסייה.
מַאמַאן בּוֹזוֹרְג גָּרָה עִם נֶכְדָּתָהּ בַּקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית בְּבֵית דִּירוֹת בְּאִירָאן. הָעוֹלָם הַקָּטָן שֶׁלָּהֶן מָלֵא אַהֲבָה, רֹךְ, שְׁכֵנוּת טוֹבָה וְכָבוֹד לַזּוּלָת. כָּךְ זוֹכֶרֶת אֶת יַלְדוּתָהּ מִינָה גָ'בָהֶרְבִּין, שֶׁנּוֹלְדָה בְּאִירָאן אַךְ נֶאֶלְצָה לַעֲזֹב אֶת אַרְצָהּ לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת.
הַסִּפּוּר, הַמְּלֻוֶּה בְּאִיּוּרֶיהָ הָעֲדִינִים שֶׁל לִינְזִי יַנְקִי, מְתָאֵר אֶת שִׁגְרַת הַיּוֹם-יוֹם וְאֶת הָרְגָעִים הַמְּיֻחָדִים בְּחַיֵּיהֶן שֶׁל הַיַּלְדָּה וְסָבָתָהּ: תְּפִלַּת הַבּקֶֹר, מִשְׁלוֹחַ הַלֶּחֶם הַיּוֹמִי, בִּלּוּי עִם הַשְּׁכֵנָה וְנֶכְדָּתָהּ,מִשְׂחָק וּמְלָאכָה וּמִפְגָּשׁ מְרַגֵּשׁ בַּמִּסְגָּד בְּחֹדֶשׁ הָרַמַדָאן.
