ב־1958 הביטה ג'יין ג'ייקובס מחלון דירתה ברחוב הדסון 555 בגריניץ' וילג' בניו יורק, וראתה שהעיר הנהדרת שבה בחרה לחיות הולכת ונעלמת. ג'ייקובס, עיתונאית ועורכת חסרת כל הכשרה פורמלית בתחום התכנון, החליטה לחבר כתב מחאה נגד מה שתפסה כהתנכלויות חוזרות ונשנות של הממסד התכנוני המקצועי למקום שבו היא מתגוררת.
שלוש שנים מאוחר יותר, ב-1961, ראה אור ספרה מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות - ביקורת נוקבת ומנומקת על תכנון הערים המודרני - שזכה בתוך זמן קצר להכרה כספר החשוב והמשפיע ביותר שנכתב על תכנון הערים המודרני ועל העיר בת זמננו. הספר תורגם לשפות רבות, ובעשרות השנים שחלפו מאז שראה אור, חשיבות הספר והשפעתו רק הולכות וגדלות.
לטענתה של ג'ייקובס, העיר היא הרקע החיוני לשמירה על ציוויליזציה אנושית מתחדשת. עיר אינה יכולה להיות מוצר מתוכנן עד היסוד, רציונלי וקל לניהול ולתפעול, אלא מערכת מורכבת של ניגודים משתלבים שיתרונה בעושר ההזדמנויות ובפוטנציאל האינסופי והמפתיע שטמונים בה. כדי להבין את מנגנוני הפעולה של העיר, צריך להתחיל להתבונן בה בתשומת לב, ללא דעות קדומות ועם כמות נדיבה של היגיון בריא - לא ממרומי משרדי תכנון ממוזגים ואטומים, אלא מגובה המדרכה.
הספר באנגלית במגדלור
אין במדרכה עירונית כשלעצמה ולא כלום. היא הפשטה. יש לה משמעות רק בזיקתה לבניינים ולשימושים אחרים הגובלים בה או במדרכות סמוכות. אפשר לומר דברים דומים על כבישים, שכן הם משמשים למטרות אחרות מלבד תנועת כלי הרכב הנעים בטבורם. כבישים ומדרכותיהם, המקומות הציבוריים המרכזיים של העיר, הם איבריה החיוניים ביותר. חשבו על עיר, ומה צץ בראשכם? רחובות. אם רחובות העיר נראים מעניינים, העיר נראית מעניינת. אם הם נראים משעממים, העיר נראית משעממת.
יתר על כן, וכאן אנו מגיעים לבעיה הראשונה, אם רחובות העיר בטוחים מפני ברבריות ופחד, אזי העיר בטוחה במידה סבירה מפני ברבריות ופחד. כאשר אומרים שעיר, או חלק ממנה, מסוכנים, או אומרים עליה שהיא ג'ונגל, מתכוונים בראש ובראשונה לכך שאין מרגישים בטוחים על מדרכותיה.
