"סילנד" הוא הרומן הראשון של נגה אלבלך, ולמרות צנימותו, חווית הקריאה בו ממושכת ומעמיקה. הסיפור, שעוסק בסדקים הקטנים של חיי היומיום, סדקים המובילים לפעולות משנות חיים, ממשיך את מסורת הכתיבה של לא מעט סופרים עבריים דוגמאת יהושע קנז ברומן הגדול "מחזיר אהבות קודמות". כמו אצל יהושע קנז, ב"סילנד" יש בניין, יש בו דיירים, הם מנותקים, הם מחוברים, הם חיים את חייהם כמעט בלי לדעת, ועם הידיעה, מגיעים "החטאים" הללו של "סילנד", פיסת ארץ באמצע הים, ששנים נלחמים בה אנשים על חירות. חור שחור בחיים האזרחיים, המדיניים, מקום בו בני אדם מנסים לחוות חירות.
זהו ספר נפלא, ושני הפרקים האחרונים בו
מפוצצים את הלב מהתרגשות. כדאי להגיע אליהם.
